R. Yosef ibn Yachya Daniel 2 – ר' יוסף אבן יחייא דניאל ב‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּ֠לֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ג) וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת⁠־הַחֲלֽוֹם׃ (ד) וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א [לְעַבְדָ֖ךְ] (לעבדיך) וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃ (ה) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר [לְכַשְׂדָּאֵ֔י] (לכשדיא) מִלְּתָ֖ה^א מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן׃ (ו) וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן⁠־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי׃ (ז) עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה׃ (ח) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן⁠־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כׇּל⁠־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא׃ (ט) דִּ֣י הֵן⁠־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה⁠־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ [הִזְדְּמִנְתּוּן֙] (הזמנתון) לְמֵאמַ֣ר קׇֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְֽאִנְדַּ֕ע^ב דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי׃ (י) עֲנ֨וֹ [כַשְׂדָּאֵ֤י] (כשדיא) קֳדָם⁠־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא⁠־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙^ג עַל⁠־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כׇּל⁠־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כׇּל⁠־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכׇל⁠־חַרְטֹ֖ם^ד וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי׃ (יא) וּמִלְּתָ֨א דִֽי⁠־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאׇחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם⁠־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃ (יב) כׇּל⁠־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יג) וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה׃ (יד) ^הבֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב⁠־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃ (טו) עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי⁠־מַלְכָּ֔א עַל⁠־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן⁠־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל׃ (טז) וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן⁠־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן⁠־לֵ֔הּ^ו וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ (יז) ^זאֱדַ֥יִן דָּנִיֵּ֖אל^ח לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָ֠ה מִֽישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע׃ (יח) וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן⁠־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל⁠־רָזָ֖א^ט דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֽוֹבְדוּן֙^י דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם⁠־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יט) אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי⁠־לֵילְיָ֖א רָזָ֣א^יא גְלִ֑י^יב אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃ (כ) עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי⁠־אֱלָהָא֙^יג מְבָרַ֔ךְ מִן⁠־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד עָלְמָ֑א דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ⁠־הִֽיא׃ (כא) וְ֠ה֠וּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חׇכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה׃ (כב) ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א [וּנְהוֹרָ֖א] (ונהירא) עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא׃ (כג) לָ֣ךְ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי⁠־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי⁠־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא׃ (כד) כׇּל⁠־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל⁠־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל׀ וְכֵ֣ן אֲמַר⁠־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל⁠־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃ (כה) אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר⁠־לֵ֗הּ דִּֽי⁠־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן⁠־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע׃ (כו) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר [הַֽאִיתָ֣ךְ] (האיתיך) כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי⁠־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ׃ (כז) עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙^יד דִּֽי⁠־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙^טו גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ (כח) בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל⁠־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃ (כט) ^טז[אַ֣נְתְּ] (אנתה)^יז מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל⁠־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה⁠־דִ֥י לֶהֱוֵֽא׃ (ל) וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחׇכְמָה֙ דִּֽי⁠־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן⁠־כׇּל⁠־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל⁠־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע׃ (לא) ^יח[אַ֣נְתְּ] (אנתה)^יט מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקׇבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל׃ (לב) ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי⁠־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ׃ (לג) שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי [מִנְּהֵין֙] (מנהון) דִּ֣י פַרְזֶ֔ל [וּמִנְּהֵ֖ין] (ומנהון) דִּ֥י חֲסַֽף׃ (לד) חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי⁠־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל⁠־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן׃ (לה) בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן⁠־אִדְּרֵי⁠־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכׇל⁠־אֲתַ֖ר לָא⁠־הִשְׁתְּכַ֣ח^כ לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א׀ דִּֽי⁠־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את^כא כׇּל⁠־אַרְעָֽא׃ (לו) דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם⁠־מַלְכָּֽא׃ (לז) [אַ֣נְתְּ] (אנתה)^כב מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתׇקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב⁠־לָֽךְ׃ (לח) וּבְכׇל⁠־דִּ֣י [דָֽיְרִ֣ין] (דארין) בְּֽנֵי⁠־אֲ֠נָשָׁ֠א חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף⁠־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכׇלְּה֑וֹן (אנתה) [אַ֨נְתְּ⁠־]ה֔וּא^כג רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא׃ (לט) וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אׇחֳרִ֖י [אֲרַ֣ע] (ארעא)^כד מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ [תְלִיתָאָ֤ה] (תליתיא) אׇחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכׇל⁠־אַרְעָֽא׃ (מ) וּמַלְכוּ֙ [רְבִ֣יעָאָ֔ה] (רביעיה) תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כׇּל⁠־קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי⁠־מְרָעַ֥ע כׇּל⁠־אִלֵּ֖ן^כה תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ׃ (מא) וְדִֽי⁠־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א [מִנְּהֵ֞ן] (מנהון) חֲסַ֤ף דִּֽי⁠־פֶחָר֙^כו [וּמִנְּהֵ֣ין] (ומנהון) פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן⁠־נִצְבְּתָ֥א דִֽי⁠־פַרְזְלָ֖א^כז לֶֽהֱוֵא⁠־בַ֑הּ כׇּל⁠־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא׃ (מב) וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א [מִנְּהֵ֥ין] (מנהון) פַּרְזֶ֖ל [וּמִנְּהֵ֣ין] (ומנהון) חֲסַ֑ף מִן⁠־קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙ תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥א^כח תְבִירָֽה׃ (מג) [וְדִ֣י] (די) חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֺן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא⁠־לֶהֱוֺ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם⁠־דְּנָ֑ה הֵֽא⁠־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם⁠־חַסְפָּֽא׃ (מד) וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אׇחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כׇּל⁠־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא׃ (מה) כׇּל⁠־קֳבֵ֣ל דִּֽי⁠־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי⁠־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּ֠קֶת^כט פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃ (מו) ^לבֵּ֠אדַ֠יִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל⁠־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ׃ (מז) עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן⁠־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א^לא דְנָֽה׃ (מח) אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב⁠־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כׇּל⁠־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַ֨ב⁠־סִגְנִ֔ין^לב עַ֖ל כׇּל⁠־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (מט) וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן⁠־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א מִלְּתָ֖ה =ק-מ,ב1 ומסורות טברניות (כתיב ה״א)
• ל=מִלְּתָ֖א (כתיב אל״ף)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^ב וְֽאִנְדַּ֕ע =ק-מ,ב1 דפוסים (חיריק באות אל״ף)
• ל?=וְֽאֶנְדַּ֕ע (סגול באות אל״ף?)
• בכתי״ל יש נקודה מטושושת, וייתכן שנמחקה סגול בשביל חיריק.
• הערות דותן (בספק) וברויאר

^ג אֱנָשׁ֙ =ק-מ,ב1 ובדפוסים (אל״ף בחטף סגול)
• ל=אֲנָשׁ֙ (אל״ף בחטף פתח)
• דפוסים=אֱנַשׁ֙
• הערת ברויאר

^ד לְכׇל⁠־חַרְטֹ֖ם =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=לְכָל⁠־חַרְטֹּ֖ם (טי״ת דגושה)
• הערות דותן וברויאר

^ה ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^ו יִנְתִּן⁠־לֵ֔הּ =ש1?,ק-מ,ב1 ובדפוסים (חיריק באות תי״ו)
• ל=יִנְתֵּן⁠־לֵ֔הּ (צירה באות תי״ו)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^ז ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^ח דָּנִיֵּ֖אל =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים, וכמו כן בכתי״ל בשאר המקומות
• ל!=דָּנִיֵ֖אל (חסר דגש באות יו״ד), טעות בעקבות BHS.
• הערות דותן וברויאר

^ט רָזָ֖א =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת טברנית (כתיב אל״ף)
• ל=רָזָ֖ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^י יְהֽוֹבְדוּן֙ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים (כתיב מלא וי״ו ומלא וי״ו)
• ל=יְהֹֽבְדוּן֙ (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^יא רָזָ֣א =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת טברנית (כתיב אל״ף)
• ל=רָזָ֣ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^יב גְלִ֑י ל,ש1,ק-מ,ב1=גֲלִ֑י (חטף), וכן בדפוסים וקורן
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא

^יג דִּֽי⁠־אֱלָהָא֙ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=דִּֽי⁠־אֱלָּהָא֙ (למ״ד דגושה)
• הערות ברויאר ודותן

^יד רָזָא֙ =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת טברנית (כתיב אל״ף)
• ל=רָזָה֙ (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^טו חַרְטֻמִּין֙ =דפוסים
• ל?!=חַרְטֻּמִּין֙ (טי״ת דגושה?)
• הערות ברויאר ודותן

^טז ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^יז [אַ֣נְתְּ] (אנתה) =BHS וברויאר ודותן והערת המקליד בגירסה 4.14, למרות שציון הקרי אינו ברור בכתי״ל; בגירסה 4.16 מחקו את הקרי.

^יח ‹סס› ל=אין פרשה

^יט [אַ֣נְתְּ] (אנתה) =BHS וברויאר ודותן והערת המקליד בגירסה 4.14, למרות שציון הקרי אינו ברור בכתי״ל; בגירסה 4.16 מחקו את הקרי.

^כ לָא⁠־הִשְׁתְּכַ֣ח =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל=לָא⁠־הִשְׁתֲּכַ֣ח (חטף)
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^כא וּמְלָ֥את =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל (כתיב מלא אל״ף)
• ל!=וּמְלָ֥ת (כתיב חסר אל״ף)
• הערת ברויאר

^כב [אַ֣נְתְּ] (אנתה) =BHS וברויאר ודותן והערת המקליד בגירסה 4.14, למרות שציון הקרי אינו ברור בכתי״ל; בגירסה 4.16 מחקו את הקרי.

^כג [אַ֨נְתְּ⁠־] (אנתה)ה֔וּא =ש1 ושיטת-א ובדפוסים (מתיגה)
• ל,ק-מ,ב1-קרי=אַנְתְּ⁠־ה֔וּא (אין מתיגה)
• הערת ברויאר על המתיגה
• קרי וכתיב=BHS וברויאר ודותן והערת המקליד בגירסה 4.14, למרות שציון הקרי אינו ברור בכתי״ל; בגירסה 4.16 מחקו את הקרי.

^כד [אֲרַ֣ע] (ארעא) ל=יתיר א׳

^כה אִלֵּ֖ן =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-א וטברנית (כתיב חסר יו״ד)
• ל=אִלֵּ֖ין (כתיב מלא יו״ד) וכן בקורן
• הערת ברויאר
• סימנים, מכון ממרא

^כו דִּֽי⁠־פֶחָר֙ דותן ציין דל״ת רפה אבל הדגש ברור בכתי״ל; ואולי כוונתו הייתה ל״דִ֥י⁠־פַרְזְלָ֖א״ בפסוק זה

^כז דִֽי⁠־פַרְזְלָ֖א =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים (וכן בברויאר ומג״ה)
• ל?=<דִֽי פַרְזְלָ֖א> (געיה וחסר מקף?) לפי הערת ברויאר במהדורת חורב, וכך נראה מעיון בכתב⁠־היד בהגדלה.
• הקלדה=<דִ֥י פַרְזְלָ֖א> (במרכא) בעקבות BHS וגם זה אפשרי.
• הערת ברויאר (במהדורת חורב)

^כח תֶּהֱוֵ֥א =ק-מ,ב1 ומסורות-ל וטברניות (כתיב אל״ף)
• ל!=תֶּהֱוֵ֥ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^כט וְ֠הַדֵּ֠קֶת =ק-מ,ב1
• ל,מ״ש=וְ֠הַדֶּקֶת? (סגול באות דל״ת?) וכן בקורן
• רואים נקודה שלישית, אבל היא מטושטשת ואולי היה נסיון מחיקה)
• הערות דותן וברויאר בספק
• סימנים, מכון ממרא

^ל ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^לא רָזָ֥א =ק-מ,ב1 ומסורת טברנית (כתיב אל״ף)
• ל=רָזָ֥ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא

^לב וְרַ֨ב⁠־סִגְנִ֔ין =ק-מ,ב1 ושיטת-א ובדפוסים
• ל=וְרַב⁠־סִגְנִ֔ין (אין מתיגה)
• הערת ברויאר

(א) ראשונה קרה בשנה השנית למלכות נבוכדנצאר שחלם חלומות. היינו כי ראשונה חלם החלום. ושנית בחלומו ההוא תכף חלם פתרון החלום הראשון ולכן אמר הנה לשון רבים חלומות. ואחר כך בספרו החלום אמר חלום חלמתי בלשון יחיד.
ותתפעם רוחו וגו׳ נראה כי אחרי העירו משנתו שכח החלום ופתרונו. מה שלשכחת החלום ותתפעם רוחו כי היה כפעמון שמכה פעם לצד זה ופעם לצד אחר וכן הוא היה חושב מחשבות משתנות כדי לזכור החלום.
ולשכחת הפתרון שנתו נהייתה עליו שכשהיה ישן היה נשבר ונדכה וחלש כי גזר אומר היות דברי הפתרון ההוא מנבאים רעה עליו וכאשר הנכאב כשישן אפילו בשנתו הוא נדכה ולבו בל עמו כן הוא היה נשבר וחולה בשנתו. (ב) ואז צוה המלך שיבואו לפניו החרטומים שהם החכמים בשכל עיוני והאשפים והם החכמים בשכל מעשי. והמכשפים והם בעלי הכישוף מאוב וידעוני ודרישת אל המתים וזולתם מהמעשים והפעולות הנכנסות תחת החכמה ההיא הנקראת בלשון לעז נגר״ומאנציאה. והכשדי׳ הם החכמים המודיעי׳ החדשי׳ על דרך האיצטגנינות כתוכני׳ והוברי שמי׳ ובעלי הגורל בעפ׳ הנקר׳ קאלעאטאראמה. למען יגידו לו חלומותיו מהחלום והפתרון. (ג) ואז אמר להם המלך שחלם חלום ושכחו ונפעם רוחו לדעת אותו ולכן היה מבקש מהם שיודיעוהו אליו. ולא זכר להם דבר מהפתרון כי אמר אחרי שיודיעוהו החלום עוד אשאל מהם הפתרון כי רצה ללכת בהדרגה. (ד) וידברו הכשדים וגו׳ הנה הכשדים להיות להם יותר החיוב ומשפט התשוב׳ לשאלתו להיו׳ מלאכת׳ בזה להודיע החדשים והעתידו׳. ענו בראשונה לאמר המלך לעול׳ יחיה כחנו היא להודיע דבר מה בשאלת האנשי׳ כשיתנו לנו חומר בדבר והתחלה מה בה ולכן אם תאמר אלינו החלום באופן שיהי׳ החלו׳ ההוא כחומ׳ אצלנו בודאי שנתן אליו הפתרון אבל באופן אחר א״א הידיעה כזאת. (ה) ואז ענה המלך כי שכח החלום והלך ממנו. וכי היה רוצה בחזקה שיודיעו אליו החלום וכן הפתרון שחלם ואם לא יעשו כן שיעשה אותן נתחים נתחי׳ כדי לאבדם. וביתם ישימם לאשפה כדי לאבד את שמם. כי הבתים והחצרות היפים ישאירו שם ושארית בארץ לבעליהם אחרי מותם. (ו) ואם יודיעוהו אותם אליו מתנן והוא מתנות מהכנסות גדולות כל ימי חייהם ונבזבה והוא מתנות גדולות ממטלטלי אגב קרקעי ויקר שגיא והוא שכל זולתם ישתעבדו אליהם ויכבדום. יקבלו מן המלך מה שלכן ראוי להם להגיד החלום והפתרון. (ז) ענו תנינות וגומר נראה ששאר החכמים מחרטומים ואשפים ומכשפים ענו שנית למלך שאם יודיע להם החלום שהם יודיעוהו הפתרון כאשר אמרו הכשדים. (ח) והמלך ענה בודאי יודע אני שהעת הזאת אתם נמכרים יען כי אתם ראיתם ששכחתי את החלומות הנז׳. (ט) והוא מוסכם אצלי שאם לא תודיעוהו אלי שאחת יהיה דתכם כדת הכשדים השר אמרתי לעשותם נתחים ובתיה׳ אשפות. ואין להאשימני על הורגי אתכם יען כי אשר תאמרו אלי לומ׳ הפתרון מהחלו׳ אשר אגיד לכם. הוא מרמה בפיכם כי הכינותם לומר דבר כזב ונשחת בפתרון ההוא כדי להנצל מן המות עד שהזמן ישתנ׳ וימות אם אני אם אתם. ומי יוכיח על הדבר. ולכן תאמרו החלום אם תרצו שאאמין שפתרוניכם יהיה אמיתי. (י) ענו כשדאי וגו׳ ועוד שבו הכשדי׳ לדבר למלך אחרי שדברו החכמי׳ האחרים כי לא נמצא איש על היבש׳ שיוכל להגיד דבר המלך. ובודאי לא נמצא מלך המולך על מדינות ומחוזות רבות. ורב והוא המולך על עיירות רבות ממחוז אחד. ושליט והוא המולך על כפרים רבים מעיר אחד שישאל דבר כזה לשום חרטום ואשף וכשדי. (יא) יען כי הדבר ששואל המלך הוא דבר יקר ונמנע ההשגה ולא יש מי שיגידנה אליו רק האלוהות שמושבם אינו עם בשר ודם. (יב) כל קבל וגו׳ מתוך אלה הדברים נתכעס המלך ואמר שיאבדו כל חכימי בבל. (יג) ודתא נפקת כי רצה שימותו בדין ובדת המלכות להיותם מורדים בו ובלתי עושים רצונו. והיותם מוכנים לומר אליו בפתרון דבר כוזב ונשחת כי לפי סכלותו הטענות האלה היו טובים ונצוחים. באופן שהדבר יצא אל היש והחכמים היו מומתים והיו מבקשים דניאל וחביריו להורגם. (יד) ואז דניאל במתק שפתיו השיב דברי עצה וטעם לאריוך שר הטבחים ההורג לחכמי בבל כדי שישמע דבריו ולא יהרגהו. ושאל אליו סבת ההריגה הזאת. (טז) ועלה אל המלך ושאל ממנו זמן להודיע הפתרון מהחלום אשר בידיעת הפתרון ידע גם החלום שהוא חמתו. (יז) ודניאל הלך לביתו והודיע הדבר לחביריו כדי שישאלו רחמים מה׳ על הגלות הסוד הלז למען לא יאבדו ארבעתם עם שאר חכמי בבל. (יט) ולדניאל במראות הלילה גלה ה׳ אליו הסוד כי רחם עליהם ושמע תפלתם. ותכף ברך דניאל לאלהי השמים. (כ) וענה דניאל והתחיל בתפלתו כי הוא ע״ד וענית ואמרת. יהיה שם האלוה מבורך מן העולם הזה ועד העולם הבא שהחכמ׳ והגבור׳ היא שלו. וזכר החכמה לראותו חכמתו באשר הודיעו החלום והפתרון. וזכר הגבור׳ לראותו גבורתו באשר יקרה באחרית הימים להשפילו גבוהים. ולהגביהו שפלים. (כא) וזהו אומרו כנגד הגבורה הוא משנה עיתים וזמנים ומסיר המלכים החזקים ממלכותם ומקים מלכי׳ אחרי׳ תחתם אנשים שפלים. וכנגד החכמה אמר הוא נותן חכמה שהוא שלימות השכל העיוני לחכמים שר״ל לאשר מכינים עצמם לקבל השפעת החכמ׳ שהם חכמים בכח ונותן הדעת שהוא שלימות השכל המעשי ליודעים בינה בכח שהם המכינים עצמם לקבלת השפע מהבינ׳. (כב) הוא מגלה לאוהביו העמוקות והמסותרות כי אין נסתר לפני כסא כבודו ולפניו כחשיכה כאור׳ והוא יודע מה שבחשך עם היות שהאור חונה עמו מה שלכן היה ראוי שהחשך שהו׳ הפכי לאור לא יראהו ולא ידעהו. (כג) לך אלהי אבותי מודה ומשבח אני אשר חכמה וגבורה נתת לי באשר הודעתני אשר שאלתי מאתך מדבר המלך. והנה אמר שנתן לו החכמ׳ בגילוי הסוד הלז באשר הוא מהמפורסם. ואמר שנתן לו גבורה כי בידיעה הזאת יציל נפשו ממות וכן נפש חביריו וכל אשר בשם חכמים יכנו. והנצחון אם להרוג ואם להנצל מהריגה יהיה בכלי זיין או בחכמ׳ ודברים יקרא גבורה. (כד) ואז הלך דניאל אל אריוך הממונה על ההריגה ואמר אליו שאל יאבד עוד חכמי בבל ושיעלהו לפני המלך והוא יגיד אליו הפתרון. (כה) ואז אריוך במהירות הביא דניאל לפני המלך והודיעו כי נמצ׳ איש מן גלות היהודי׳ שיודיע הפתרון למלך. (כו) ואז המלך שאל לדניאל אתה יכול להודיעני החלום אשר ראיתי ופתרונו. (כז) ואז ענה דניאל בענותנותו איני יכול כאינושי להודיעך את כל אלה כי הסוד שאתה שואל אין ביכולת החכמים וגו׳ גזרין והם הכשדים הגוזרים על איש שיקרה אליו ככה. להגידו למלך. (כח) אמנם יש אלוה בשמים שהוא מגלה הסודות והודיע אליך מה שיהיה באחרי׳ הימי׳. וסבת החלום שלך ומראות שכלך על משכבך היה זה. (כט) כי אתה בכל לילה היית חושב במה שיהיה אחרי זה ואם יתמיד מלכותך הגדול זמן רב והמגלה סודות הודיעך מה שיהיה. (ל) ואני לא לסבת חכמה שיש בי מן כל בשר מכל החי הסוד הזה נתגלה אלי. אך הוא זה בדרך נס כי נתעלתי בהשגח׳ ה׳ למען יודע אליך הפתרון ומחשבות לבבך תדע. (לא) הפרשה הג׳
אנת מלכא וגומ׳ אתה המלך היית רואה והנ׳ צלם אחד גדול הכמות. ור״ל פה בצלם צור׳ איש. הצלם והצור׳ מהדבר הזה היה רב האיכות להיותה צורה נכבדת וזיוו גדול ותארו נורא והיה עומד לנגדך באופן שהצורה הזאת היתה גדולת הכמות ורבת האיכות עם זיו רב ותאר נורא. (לב) והצלם הלז היה לו הראש מזהב טוב. והחזה והזרועות מכסף. והמעים והירכים מנחושת. (לג) והשוקים מברזל. והרגלים מהם מברזל ומהם מחרס. (לד) ובכן ראית שנגזרה אבן מסלע אחד מעצמה ולא בידי אדם והכתה הצלם על רגליו מברזל וחרס ותדק ויפוצץ אותם. (לה) ואז הודקו כאחד הברזל והחרס והנחושת והכסף והזהב מהצלם והיו כמוץ מגרנות הקיץ ונשא אותם הרוח ולא נמצא מקומו איה. והאבן אשר הכתה הצלם היתה להר גדול ומלא כל הארץ. (לו) זהו החלום אשר ראית ופתרונו נאמר קדם המלך. (לז) אנת מלכא וגו׳ אתה המלך מלך שאר המלכים. אשר אלהי השמים מלכות וחוסן ותוקף וכבוד נתן לך ולא בכחך השגת כל אלה והנה יקרא מלכות המולך על כפרי עיר אחת. ויקרא חוסן המולך על עיירות מדינה אחת ויקרא תוקף המולך על מדינו׳ ומחוזו׳ ואקלימים הרבה. ויקרא כבוד סתם המולך על כל העולם מה להיות כי אין כבוד למעלה הימינו. ונבוכדנצאר נתן לו ה׳ כל אלה. (לח) וכאומרו: ובכל מקום אשר ידורו בו בני האדם וחית השדה ועוף השמים השליט אותך ונתנם בידך. אתה הוא הראש מזהב. (לט) ואחריך יקום מלכות שני שפל ממך. ומלכות שלישי אחריו מנחשת שישלוט בכל הארץ. (מ) ואחריו מלכות רביעי שיהי׳ חזק כברזל וכאשר הברזל מהדק ומפוצץ וכורת הכל. ככה הוא יפוצץ וישבור כל השארית הנמצאה והמלכיו׳ הקודמים. (מא) ואשר ראית הרגלי׳ והאצבעו׳ מהם חרס היוצר ומהם ברזל. הוא לרמז כי יהיה מלכות נחלק ומעשת הברזל יהיה בחרס כל עומת שראית הברזל מעורב בחרס. (מב) ואצבעות הרגלים מהם חרס ומהם ברזל לרמז כי קצת המלכות יהיה חזק כברזל וקצתו נשברת וחלושה כחרס. (מג) ואשר ראית הברזל מעורב עם החרס. לרמז כי יהיו מתערבי׳ בזרע אדם ולא ידבקו זה עם זה כמו שהברזל אינו מתדבק עם החרס. (מד) ובימי המלכים ההם יקים אלהי השמים מלכות אשר לעולם לא תשחת. ומלכות אשר לא יעזב לעם אחר זולתו תדק ותכרות כל אלה המלכיות והיא תקום לעולמים. (מה) כל עומת אשר ראית כי מההר נחצב אבן מעצמו ולא בידי אדם ותכרות הברז׳ והנחשת החרש והכסף והזהב. כי זה הוא משל כי המלכות האחרון הנמשל באבן הזאת תכרות כל הנשאר משאר המלכיו׳ הנמשל בזהב וכסף וגו׳. מה שאגזור אומר בחלום הלז כי האלוה הגדול הודיע למלך את אשר יהיה אחרי זה ונכון החלום כי הוא צודק ולא כוזב ונאמן וקיים הוא פתרונו. מה שראוי לדעת כי המלכות השני אחרי נבוכדנצא׳ ובניו היה מלכו׳ מדי ופרס. והמלכות הג׳ היה מלכו׳ יון שהתחיל מאלסכנדר המוקדוני שגבר באחיו. והמלכו׳ הד׳ הוא מלכות רומה אשר נחצה לשנים קצתו נוצרים וקצתו ישמעאלים והנה הברזל מתערב בחרס כי ישמעאלים רבים עומדים תחת ממשלת הנוצרים. ואף שלא יהיו תחת ממשלתם יבואו לעירם בפרקמטיא למכור ולקנות. וכן נוצרים עומדי׳ תחת הישמעאלים. והנה היום בקושטאנטינה אלף ות״ק בעלי בתים מסוחרי נוצרים עשירים מפלורינציאה וויניציאה וגינובה ושאר קצות הארץ. ועושים אלו לאלו כבוד וחברה טובה. ויהי מה אינם מתחתנים אלו עם אלו כאשר לא יתדבק הברזל עם החרס דיבוק עצמיי. והמלכות האחרון הוא מלך המשיח אשר לא ימלוך בכח ידי אדם רק בכח אלהיי ויהיה קיים לעולם ועד. (מו) ואז בשמוע נבוכדנצאר החלום והפתרון זכר אותם ונפל על פניו לאות כי היה מודה שהוא היה החלום והפתרון אשר חלם. ולדניאל השתחוה. ולכבוד נמרץ מנחה ונסכים אמ׳ לנסך לו כדי להראו׳ לעמים כי עלה למעלת האלהיים ויצא מחק האינושיים. והבן אומרו אמר לנסכה ליה. כי לא נסך לסבת כי דניאל מנע הדבר ולא רצה שיעבדהו רק שיעבוד לאלהים חיים אשר הוא הודיע את כל זאת. (מז) ולכן אחרי דברי דניאל ענה המלך ואמר באמת כי אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדון כל המלכים יען כי על ידו יכולת לגלות הסוד הלז. (מח) ואז המלך גדל לדניאל בהכנסות רבות תמידיות שנתן אליו כל ימי חייו. ומתנות רבות מטלטלי אגב קרקעי נתן אליו. והשליטו על כל מדינת ומלכות בבל בדברים הגופניים. ועשאו גדול סגני חכמי בבל בדברים הנפשיים. (מט) ודניאל שאל רשות מהמלך והפקיד על מלאכת מדינת ומלכות בבל לחביריו. והוא היה יושב בשער המלך כמלך שר ודיין וחביריו ושאר שרי המלכות כל הדבר הקשה יביאון אליו והשאר ישפטו הם. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון