R. Yosef ibn Yachya Daniel 2 – ר' יוסף אבן יחייא דניאל ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) ראשונה קרה בשנה השנית למלכות נבוכדנצאר שחלם חלומות. היינו כי ראשונה חלם החלום. ושנית בחלומו ההוא תכף חלם פתרון החלום הראשון ולכן אמר הנה לשון רבים חלומות. ואחר כך בספרו החלום אמר חלום חלמתי בלשון יחיד.
ותתפעם רוחו וגו׳ נראה כי אחרי העירו משנתו שכח החלום ופתרונו. מה שלשכחת החלום ותתפעם רוחו כי היה כפעמון שמכה פעם לצד זה ופעם לצד אחר וכן הוא היה חושב מחשבות משתנות כדי לזכור החלום.
ולשכחת הפתרון שנתו נהייתה עליו שכשהיה ישן היה נשבר ונדכה וחלש כי גזר אומר היות דברי הפתרון ההוא מנבאים רעה עליו וכאשר הנכאב כשישן אפילו בשנתו הוא נדכה ולבו בל עמו כן הוא היה נשבר וחולה בשנתו. (ב) ואז צוה המלך שיבואו לפניו החרטומים שהם החכמים בשכל עיוני והאשפים והם החכמים בשכל מעשי. והמכשפים והם בעלי הכישוף מאוב וידעוני ודרישת אל המתים וזולתם מהמעשים והפעולות הנכנסות תחת החכמה ההיא הנקראת בלשון לעז נגר״ומאנציאה. והכשדי׳ הם החכמים המודיעי׳ החדשי׳ על דרך האיצטגנינות כתוכני׳ והוברי שמי׳ ובעלי הגורל בעפ׳ הנקר׳ קאלעאטאראמה. למען יגידו לו חלומותיו מהחלום והפתרון. (ג) ואז אמר להם המלך שחלם חלום ושכחו ונפעם רוחו לדעת אותו ולכן היה מבקש מהם שיודיעוהו אליו. ולא זכר להם דבר מהפתרון כי אמר אחרי שיודיעוהו החלום עוד אשאל מהם הפתרון כי רצה ללכת בהדרגה. (ד) וידברו הכשדים וגו׳ הנה הכשדים להיות להם יותר החיוב ומשפט התשוב׳ לשאלתו להיו׳ מלאכת׳ בזה להודיע החדשים והעתידו׳. ענו בראשונה לאמר המלך לעול׳ יחיה כחנו היא להודיע דבר מה בשאלת האנשי׳ כשיתנו לנו חומר בדבר והתחלה מה בה ולכן אם תאמר אלינו החלום באופן שיהי׳ החלו׳ ההוא כחומ׳ אצלנו בודאי שנתן אליו הפתרון אבל באופן אחר א״א הידיעה כזאת. (ה) ואז ענה המלך כי שכח החלום והלך ממנו. וכי היה רוצה בחזקה שיודיעו אליו החלום וכן הפתרון שחלם ואם לא יעשו כן שיעשה אותן נתחים נתחי׳ כדי לאבדם. וביתם ישימם לאשפה כדי לאבד את שמם. כי הבתים והחצרות היפים ישאירו שם ושארית בארץ לבעליהם אחרי מותם. (ו) ואם יודיעוהו אותם אליו מתנן והוא מתנות מהכנסות גדולות כל ימי חייהם ונבזבה והוא מתנות גדולות ממטלטלי אגב קרקעי ויקר שגיא והוא שכל זולתם ישתעבדו אליהם ויכבדום. יקבלו מן המלך מה שלכן ראוי להם להגיד החלום והפתרון. (ז) ענו תנינות וגומר נראה ששאר החכמים מחרטומים ואשפים ומכשפים ענו שנית למלך שאם יודיע להם החלום שהם יודיעוהו הפתרון כאשר אמרו הכשדים. (ח) והמלך ענה בודאי יודע אני שהעת הזאת אתם נמכרים יען כי אתם ראיתם ששכחתי את החלומות הנז׳. (ט) והוא מוסכם אצלי שאם לא תודיעוהו אלי שאחת יהיה דתכם כדת הכשדים השר אמרתי לעשותם נתחים ובתיה׳ אשפות. ואין להאשימני על הורגי אתכם יען כי אשר תאמרו אלי לומ׳ הפתרון מהחלו׳ אשר אגיד לכם. הוא מרמה בפיכם כי הכינותם לומר דבר כזב ונשחת בפתרון ההוא כדי להנצל מן המות עד שהזמן ישתנ׳ וימות אם אני אם אתם. ומי יוכיח על הדבר. ולכן תאמרו החלום אם תרצו שאאמין שפתרוניכם יהיה אמיתי. (י) ענו כשדאי וגו׳ ועוד שבו הכשדי׳ לדבר למלך אחרי שדברו החכמי׳ האחרים כי לא נמצא איש על היבש׳ שיוכל להגיד דבר המלך. ובודאי לא נמצא מלך המולך על מדינות ומחוזות רבות. ורב והוא המולך על עיירות רבות ממחוז אחד. ושליט והוא המולך על כפרים רבים מעיר אחד שישאל דבר כזה לשום חרטום ואשף וכשדי. (יא) יען כי הדבר ששואל המלך הוא דבר יקר ונמנע ההשגה ולא יש מי שיגידנה אליו רק האלוהות שמושבם אינו עם בשר ודם. (יב) כל קבל וגו׳ מתוך אלה הדברים נתכעס המלך ואמר שיאבדו כל חכימי בבל. (יג) ודתא נפקת כי רצה שימותו בדין ובדת המלכות להיותם מורדים בו ובלתי עושים רצונו. והיותם מוכנים לומר אליו בפתרון דבר כוזב ונשחת כי לפי סכלותו הטענות האלה היו טובים ונצוחים. באופן שהדבר יצא אל היש והחכמים היו מומתים והיו מבקשים דניאל וחביריו להורגם. (יד) ואז דניאל במתק שפתיו השיב דברי עצה וטעם לאריוך שר הטבחים ההורג לחכמי בבל כדי שישמע דבריו ולא יהרגהו. ושאל אליו סבת ההריגה הזאת. (טז) ועלה אל המלך ושאל ממנו זמן להודיע הפתרון מהחלום אשר בידיעת הפתרון ידע גם החלום שהוא חמתו. (יז) ודניאל הלך לביתו והודיע הדבר לחביריו כדי שישאלו רחמים מה׳ על הגלות הסוד הלז למען לא יאבדו ארבעתם עם שאר חכמי בבל. (יט) ולדניאל במראות הלילה גלה ה׳ אליו הסוד כי רחם עליהם ושמע תפלתם. ותכף ברך דניאל לאלהי השמים. (כ) וענה דניאל והתחיל בתפלתו כי הוא ע״ד וענית ואמרת. יהיה שם האלוה מבורך מן העולם הזה ועד העולם הבא שהחכמ׳ והגבור׳ היא שלו. וזכר החכמה לראותו חכמתו באשר הודיעו החלום והפתרון. וזכר הגבור׳ לראותו גבורתו באשר יקרה באחרית הימים להשפילו גבוהים. ולהגביהו שפלים. (כא) וזהו אומרו כנגד הגבורה הוא משנה עיתים וזמנים ומסיר המלכים החזקים ממלכותם ומקים מלכי׳ אחרי׳ תחתם אנשים שפלים. וכנגד החכמה אמר הוא נותן חכמה שהוא שלימות השכל העיוני לחכמים שר״ל לאשר מכינים עצמם לקבל השפעת החכמ׳ שהם חכמים בכח ונותן הדעת שהוא שלימות השכל המעשי ליודעים בינה בכח שהם המכינים עצמם לקבלת השפע מהבינ׳. (כב) הוא מגלה לאוהביו העמוקות והמסותרות כי אין נסתר לפני כסא כבודו ולפניו כחשיכה כאור׳ והוא יודע מה שבחשך עם היות שהאור חונה עמו מה שלכן היה ראוי שהחשך שהו׳ הפכי לאור לא יראהו ולא ידעהו. (כג) לך אלהי אבותי מודה ומשבח אני אשר חכמה וגבורה נתת לי באשר הודעתני אשר שאלתי מאתך מדבר המלך. והנה אמר שנתן לו החכמ׳ בגילוי הסוד הלז באשר הוא מהמפורסם. ואמר שנתן לו גבורה כי בידיעה הזאת יציל נפשו ממות וכן נפש חביריו וכל אשר בשם חכמים יכנו. והנצחון אם להרוג ואם להנצל מהריגה יהיה בכלי זיין או בחכמ׳ ודברים יקרא גבורה. (כד) ואז הלך דניאל אל אריוך הממונה על ההריגה ואמר אליו שאל יאבד עוד חכמי בבל ושיעלהו לפני המלך והוא יגיד אליו הפתרון. (כה) ואז אריוך במהירות הביא דניאל לפני המלך והודיעו כי נמצ׳ איש מן גלות היהודי׳ שיודיע הפתרון למלך. (כו) ואז המלך שאל לדניאל אתה יכול להודיעני החלום אשר ראיתי ופתרונו. (כז) ואז ענה דניאל בענותנותו איני יכול כאינושי להודיעך את כל אלה כי הסוד שאתה שואל אין ביכולת החכמים וגו׳ גזרין והם הכשדים הגוזרים על איש שיקרה אליו ככה. להגידו למלך. (כח) אמנם יש אלוה בשמים שהוא מגלה הסודות והודיע אליך מה שיהיה באחרי׳ הימי׳. וסבת החלום שלך ומראות שכלך על משכבך היה זה. (כט) כי אתה בכל לילה היית חושב במה שיהיה אחרי זה ואם יתמיד מלכותך הגדול זמן רב והמגלה סודות הודיעך מה שיהיה. (ל) ואני לא לסבת חכמה שיש בי מן כל בשר מכל החי הסוד הזה נתגלה אלי. אך הוא זה בדרך נס כי נתעלתי בהשגח׳ ה׳ למען יודע אליך הפתרון ומחשבות לבבך תדע. (לא) הפרשה הג׳
אנת מלכא וגומ׳ אתה המלך היית רואה והנ׳ צלם אחד גדול הכמות. ור״ל פה בצלם צור׳ איש. הצלם והצור׳ מהדבר הזה היה רב האיכות להיותה צורה נכבדת וזיוו גדול ותארו נורא והיה עומד לנגדך באופן שהצורה הזאת היתה גדולת הכמות ורבת האיכות עם זיו רב ותאר נורא. (לב) והצלם הלז היה לו הראש מזהב טוב. והחזה והזרועות מכסף. והמעים והירכים מנחושת. (לג) והשוקים מברזל. והרגלים מהם מברזל ומהם מחרס. (לד) ובכן ראית שנגזרה אבן מסלע אחד מעצמה ולא בידי אדם והכתה הצלם על רגליו מברזל וחרס ותדק ויפוצץ אותם. (לה) ואז הודקו כאחד הברזל והחרס והנחושת והכסף והזהב מהצלם והיו כמוץ מגרנות הקיץ ונשא אותם הרוח ולא נמצא מקומו איה. והאבן אשר הכתה הצלם היתה להר גדול ומלא כל הארץ. (לו) זהו החלום אשר ראית ופתרונו נאמר קדם המלך. (לז) אנת מלכא וגו׳ אתה המלך מלך שאר המלכים. אשר אלהי השמים מלכות וחוסן ותוקף וכבוד נתן לך ולא בכחך השגת כל אלה והנה יקרא מלכות המולך על כפרי עיר אחת. ויקרא חוסן המולך על עיירות מדינה אחת ויקרא תוקף המולך על מדינו׳ ומחוזו׳ ואקלימים הרבה. ויקרא כבוד סתם המולך על כל העולם מה להיות כי אין כבוד למעלה הימינו. ונבוכדנצאר נתן לו ה׳ כל אלה. (לח) וכאומרו: ובכל מקום אשר ידורו בו בני האדם וחית השדה ועוף השמים השליט אותך ונתנם בידך. אתה הוא הראש מזהב. (לט) ואחריך יקום מלכות שני שפל ממך. ומלכות שלישי אחריו מנחשת שישלוט בכל הארץ. (מ) ואחריו מלכות רביעי שיהי׳ חזק כברזל וכאשר הברזל מהדק ומפוצץ וכורת הכל. ככה הוא יפוצץ וישבור כל השארית הנמצאה והמלכיו׳ הקודמים. (מא) ואשר ראית הרגלי׳ והאצבעו׳ מהם חרס היוצר ומהם ברזל. הוא לרמז כי יהיה מלכות נחלק ומעשת הברזל יהיה בחרס כל עומת שראית הברזל מעורב בחרס. (מב) ואצבעות הרגלים מהם חרס ומהם ברזל לרמז כי קצת המלכות יהיה חזק כברזל וקצתו נשברת וחלושה כחרס. (מג) ואשר ראית הברזל מעורב עם החרס. לרמז כי יהיו מתערבי׳ בזרע אדם ולא ידבקו זה עם זה כמו שהברזל אינו מתדבק עם החרס. (מד) ובימי המלכים ההם יקים אלהי השמים מלכות אשר לעולם לא תשחת. ומלכות אשר לא יעזב לעם אחר זולתו תדק ותכרות כל אלה המלכיות והיא תקום לעולמים. (מה) כל עומת אשר ראית כי מההר נחצב אבן מעצמו ולא בידי אדם ותכרות הברז׳ והנחשת החרש והכסף והזהב. כי זה הוא משל כי המלכות האחרון הנמשל באבן הזאת תכרות כל הנשאר משאר המלכיו׳ הנמשל בזהב וכסף וגו׳. מה שאגזור אומר בחלום הלז כי האלוה הגדול הודיע למלך את אשר יהיה אחרי זה ונכון החלום כי הוא צודק ולא כוזב ונאמן וקיים הוא פתרונו. מה שראוי לדעת כי המלכות השני אחרי נבוכדנצא׳ ובניו היה מלכו׳ מדי ופרס. והמלכות הג׳ היה מלכו׳ יון שהתחיל מאלסכנדר המוקדוני שגבר באחיו. והמלכו׳ הד׳ הוא מלכות רומה אשר נחצה לשנים קצתו נוצרים וקצתו ישמעאלים והנה הברזל מתערב בחרס כי ישמעאלים רבים עומדים תחת ממשלת הנוצרים. ואף שלא יהיו תחת ממשלתם יבואו לעירם בפרקמטיא למכור ולקנות. וכן נוצרים עומדי׳ תחת הישמעאלים. והנה היום בקושטאנטינה אלף ות״ק בעלי בתים מסוחרי נוצרים עשירים מפלורינציאה וויניציאה וגינובה ושאר קצות הארץ. ועושים אלו לאלו כבוד וחברה טובה. ויהי מה אינם מתחתנים אלו עם אלו כאשר לא יתדבק הברזל עם החרס דיבוק עצמיי. והמלכות האחרון הוא מלך המשיח אשר לא ימלוך בכח ידי אדם רק בכח אלהיי ויהיה קיים לעולם ועד. (מו) ואז בשמוע נבוכדנצאר החלום והפתרון זכר אותם ונפל על פניו לאות כי היה מודה שהוא היה החלום והפתרון אשר חלם. ולדניאל השתחוה. ולכבוד נמרץ מנחה ונסכים אמ׳ לנסך לו כדי להראו׳ לעמים כי עלה למעלת האלהיים ויצא מחק האינושיים. והבן אומרו אמר לנסכה ליה. כי לא נסך לסבת כי דניאל מנע הדבר ולא רצה שיעבדהו רק שיעבוד לאלהים חיים אשר הוא הודיע את כל זאת. (מז) ולכן אחרי דברי דניאל ענה המלך ואמר באמת כי אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדון כל המלכים יען כי על ידו יכולת לגלות הסוד הלז. (מח) ואז המלך גדל לדניאל בהכנסות רבות תמידיות שנתן אליו כל ימי חייו. ומתנות רבות מטלטלי אגב קרקעי נתן אליו. והשליטו על כל מדינת ומלכות בבל בדברים הגופניים. ועשאו גדול סגני חכמי בבל בדברים הנפשיים. (מט) ודניאל שאל רשות מהמלך והפקיד על מלאכת מדינת ומלכות בבל לחביריו. והוא היה יושב בשער המלך כמלך שר ודיין וחביריו ושאר שרי המלכות כל הדבר הקשה יביאון אליו והשאר ישפטו הם. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון